| קורות חיים: |
בן עליזה ואריאל. חן נולד ב- 22 בדצמבר 1963 בערד.בן שנתיים עבר עם אמו עליזה ואחותו אורלי למושב כפר חיטים שליד טבריה. כאן הוא חווה את חוויות הילדות יחד עם ילדי המושב. כעבור שמונה שנים, לאחר מלחמת יום הכיפורים והוא כבר בן עשר, הם עוברים לנתניה, בה הוא מתקבל לכיתה ו' בבית-הספר "בארי". כאן הוא פוגש לראשונה ילדים חדשים וחיי עיר. לאחר שסיים לימודיו בכיתה ח', עובר חן לחיות עם אביו בבאר-שבע. שוב חיים חדשים. בירת הנגב, עיר שעל גבול המדבר, וכמובן חברים חדשים.
אך כעבור שנה וחצי חוזר חן לנתניה. הוא מתקבל לבית-הספר התיכון "שרת" למגמת הצילום. בולט בתכונות מנהיגות שבו, וזוכה לאהדת התלמידים. זהו השלב בו הוא מתכונן לשרותו בצבא, מעונין ביחידה קרבית. הולך לקומנדו הימי. אולם בסוף הגיבוש, ביום האחרון למסע מתיש, לאחר אימונים מפרכים, הוא מתעלף מחוסר נוזלים.
חן בוחר ומתקבל לגולני וסוחף את כל בני הבית לאהוב את גולני.
לא היה מאושר ממנו באותם ימים. חן יוצא לקורס מכי"ם, ובסיומו נבחר לשמש מפקד כיתה בבית הספר למכי"ם. חן מתקדם, הופך לסמל מחלקה, ויוצא לקורס קצינים. בסיום הקורס הוא חוזר לבי"ס למכי"ם כסג"מ צעיר, והופך מפקד מחלקה. הוא גאה במעמדו החדש, מעמד המפקד. חן, יוצר קשר ראשוני אנושי עם החייל, כפי שהבטיח לעצמו מאז ומתמיד. מונע הוא מן החיילים תחושת קיפוח או מרירות. אחרי 3 חודשים בהם חן שוכב בבית כשרגלו מגובסת, הוא חוזר לצבא מלא מוטיבציה והתלהבות. ועובר כמ"מ לחטיבת "גבעתי" המתחדשת. גם כאן מגלה הוא חברים חדשים וכן שותפים להשקפתו בדבר יחס הוגן לטירון. ממש "כימיה" בינו לבין מפקדיו, בינו לבין פיקודיו. חן מכשיר את חיילי "גבעתי" לפעילות מבצעית בגבול הצפון.
בסיור שגרתי בסוף אוקטובר, חן מקפח את חייו, כשהוא וחייליו מנסים לירות פצצת-תאורה, אחרי שגילו תנועה חשודה ליד גדר המערכת. חן נהרג חודשיים לפני שמלאו לו עשרים ושתיים שנה. הוא נפל ב- ט' במרחשון תשמ"ו, 24/10/1985 ונקבר בבית העלמין הצבאי בנתניה.
נפילתו של חן הותירה את חייליו המומים. הם התאחדו, והחליטו להקים גלעד, במקום בו ארעה התאונה.
אך כעבור שנה וחצי חוזר חן לנתניה. הוא מתקבל לבית-הספר התיכון "שרת" למגמת הצילום. בולט בתכונות מנהיגות שבו, וזוכה לאהדת התלמידים. זהו השלב בו הוא מתכונן לשרותו בצבא, מעונין ביחידה קרבית. הולך לקומנדו הימי. אולם בסוף הגיבוש, ביום האחרון למסע מתיש, לאחר אימונים מפרכים, הוא מתעלף מחוסר נוזלים.
חן בוחר ומתקבל לגולני וסוחף את כל בני הבית לאהוב את גולני.
לא היה מאושר ממנו באותם ימים. חן יוצא לקורס מכי"ם, ובסיומו נבחר לשמש מפקד כיתה בבית הספר למכי"ם. חן מתקדם, הופך לסמל מחלקה, ויוצא לקורס קצינים. בסיום הקורס הוא חוזר לבי"ס למכי"ם כסג"מ צעיר, והופך מפקד מחלקה. הוא גאה במעמדו החדש, מעמד המפקד. חן, יוצר קשר ראשוני אנושי עם החייל, כפי שהבטיח לעצמו מאז ומתמיד. מונע הוא מן החיילים תחושת קיפוח או מרירות. אחרי 3 חודשים בהם חן שוכב בבית כשרגלו מגובסת, הוא חוזר לצבא מלא מוטיבציה והתלהבות. ועובר כמ"מ לחטיבת "גבעתי" המתחדשת. גם כאן מגלה הוא חברים חדשים וכן שותפים להשקפתו בדבר יחס הוגן לטירון. ממש "כימיה" בינו לבין מפקדיו, בינו לבין פיקודיו. חן מכשיר את חיילי "גבעתי" לפעילות מבצעית בגבול הצפון.
בסיור שגרתי בסוף אוקטובר, חן מקפח את חייו, כשהוא וחייליו מנסים לירות פצצת-תאורה, אחרי שגילו תנועה חשודה ליד גדר המערכת. חן נהרג חודשיים לפני שמלאו לו עשרים ושתיים שנה. הוא נפל ב- ט' במרחשון תשמ"ו, 24/10/1985 ונקבר בבית העלמין הצבאי בנתניה.
נפילתו של חן הותירה את חייליו המומים. הם התאחדו, והחליטו להקים גלעד, במקום בו ארעה התאונה.
