אהוד, בן יצחק ושושנה, נולד ביום כ"ו בתשרי תש"כ (28.10.1959) בנתניה.

הוא למד בבית הספר היסודי 'עין התכלת' שבמקום ואחר כך בבית הספר התיכון ע"ש שרת שבנתניה.

שם סיים ארבע שנות לימוד במגמה הביולוגית ועמד בבחינות הבגרות. כשהיה כבן שתים עשרה, לקה במחלה שפגעה בעצבי ידיו.

במהלך השנים גברה המחלה כדי כך שגם הכתיבה ויתר פעולות המחייבות דיוק היו קשות עליו מאוד, אך אודי לא נכנע, הוא נבחן בעל פה בבית הספר ונעזר במכונת כתיבה כדי להגיש את עבודות הגמר. 

אודי אהב את הים, הירבה לעסוק בדיג וצלילה ושני תחביבים אלה יישם בדיג תת מימי. משהגיע מועד גיוסו לצה"ל, קיבל פטור בגלל מחלתו. אך הוא לא ויתר על גיוסו, נלחם ואף ניצח.

במכתב שכתב לשר הבטחון ביקש אודי שיפעל למען גיוסו, כשהוא מנמק: "איני מכיר את מכלול התפקידים בצבא, אבל משוכנעני שישנם הרבה שביכולתי לבצע. אני חושב שהשירות בצבא, כשם שחובה הוא, כן זכות הוא ומהוה חלק חשוב מדרך חיי הצבר בארץ. אני רוצה לשרת, מסוגל לתרום הרבה, רק שיאפשרו לי. אך מקוה שתטפל בענייני ותוכל לעזור לי".

 אודי גויס לצה"ל, כמתנדב, בסוף מרס 1978 והוצב לחיל הכללי. הוא נשלח לקורס לידיעת הארץ, סיים אותו בצלחה והיה למדריך לידיעת הארץ. ביום כ"ז בחשון תשל"ט (27.11.1978) נפל אודי בעת שירותו. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין שבנתניה. השאיר אחריו הורים, שני אחים ואחות. לאחר מותו הועלה לדרגת רב טוראי. 
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "… כיבדנו והערכנו את רצונו העז של אודי למלא את חובתו ולשרת ככל חבריו. שמחנו למצוא בו עניין רב ואהבה גדולה לנופי הארץ, לעברה ההיסטורי ולמורשת צה"ל ולתת לו אפשרות להתנדב לצה"ל ולשמש מדריך לידיעת הארץ ביחידתנו. עקבנו אחריו מראשית דרכו בהדרכה, עבודה שעשה בשקט ובצניעות שייחדו אותו. נדהמנו עת עלה עליו הכורת, בטרם הספיק לטעום כל צורכו טעמה של אהבת הארץ וידיעתה ובעיקר טעם הקנייתה לחיילי צה"ל".